איך להתמקד בטוב שבי?



למדנו במאמר הקודם {איך תשיג דימוי עצמי מנצח} שכל העניין של הערכה עצמית ודימוי עצמי נכון זה להתמקד בפנימיות שבי שאייך שאני זה הכי טוב ולהפסיק להתמקד רק בחיצוניות ולהפסיק להיות תלותי רק במה יגידו וכ"ו.

כל הבעיות מתחילות כאשר אני פועל בחיצוניות מניתוק מהנקודה הפנימית שבי, וכדי להפסיק להצדיק את החיפוש החיצוני ראשית עלי להשתכנע קודם שמה שיש בי בפנים הוא מספיק טוב.

מה עלינו לעשות?

איך אנחנו מגיעים ליעד הזה של המיקוד בטוב? מה הדרך?


ברגע שאנחנו מחילים במסע הזה "הדרך אל הטוב הפנימי"

למקום האינסופי והעמוק הזה שבתוכנו, לנקודה הפנימית שבעצם היא הגרעין שלנו, אנחנו צריכים לעבור דרך כל המסכים שמסתירים אותה מענינו, בכל עבודה אישית שלנו גם אם הגעתי למקום הטוב אסור לנו להיתפס בשאננות אלא עלינו להיות ערניים ולחזור ולבדוק תמיד שוב ושוב היכן אני נמצא ולהיכן אני הולך.


לדוגמא: יצא לי לדבר עם מישהי כאשר היא מרגישה שהיא מרוסקת לגמרי, היא מתלוננת לא הולך לי בכלום, הנה ניסיתי פה וניסיתי שם ובסוף יוצא שאני דפוקה, אמרתי לך שאין לי תקנה, אז איזה בדיוק מוטיבציה אתה רוצה שיהיה לי, זה הגיע עד כדי כך למצב כזה שאני משקף לה הצלחה מסוימת ובאמת הצלחה גדולה, אז היא אומרת לי כן אבל זה סתם פוקס מזל שהיה לי זה לא אומר שאני באמת כזו! אמרתי לה אבל את נבחרת מבין כולם זה אומר שלא סתם בחרו בך וגם הבאת תוצאות מידיות? כן אבל לא יודעת מרגיש לי שזה סתם,

שיקפתי לה עוד דברים והיה לה קשה לקבל להסתכל על ההצלחות שלה,

הנה תיראו כמה חסמים יש לה לראות את נקודת הטוב שבה וזה מה שמוריד אותה.

זה מה שפוגע בדימוי ובהערכה עצמית שלנו, לומר לעצמינו כמה אנחנו טובים ומוצלחים לומר בכל סיטואציה את הטוב והכל הכבוד שלי זה נשמע לנו דבילי, אבל כמה אנחנו לא טובים או דפוקים שעשינו דבר מסוים זה כן טוב? זה לא דבילי? כמה פעמים ביום אנחנו כועסים על עצמינו איך או למה עשיתי את זה?


לכן כדי להתחיל לשחרר את החסמים האלו נתחיל להתמקד בטוב שאנחנו עושים כל יום אפילו בדברים הקטנים, שלא נראים לנו משמעותיים,

כל המסכים והדברים שמסיחים אותנו כל מטרתם לאפשר לנו את הבחירה החופשית בטוב שלנו. אני יחליט מה טוב עבורי כרגע.


ראיתי ברמח"ל משהו יפה שייתן לנו אור על מה שאנחנו מדברים, הוא מתאר שתי צורות שבהן הקב"ה מנהיג את העולם, אם אדם הולך ברחוב ונופל לבור, מה שקרה פה הוא הלך ונפל לבור, אבל ישנן שתי דרכים להתבונן במקרה, דרך אחת קשורה לשכר ועונש, הוא חטא ולכן נענש.


הדרך השנייה זה התבוננות עמוקה בכל דבר שמתרחש אתנו, בין אם אני מגדיר את מה שקרה כטוב או רע המעשה משרת את הטוב העליון, לדוגמה הנפילה לבור אולי הנפילה הצילה אותו מרכב שנסע במהירות מופרזת רגע אחרי שנפל?!


כל ההנהגה תלויה בתפיסה שלנו איך אנחנו רואים את הדברים, אנחנו לא יודעים מה הכוונות המוסתרות בכל דבר, וכל מה שאנו כן יודעים או מסוגלים להבין זה ביכולת התפיסה שלנו.

לדוגמא: אבא עכשיו מסרב לתת לילד שלו ממתק, הבן לא מבין למה אבא מונע ממנו כרגע את הממתק, הוא רק משער שזה בגלל המעשים שלו. הילד מאוד רוצה את השוקולד חושב שלא מקבל בגלל התנהגותו, אבל האבא מבחינתו דואג לבריאות לא טוב יותר מידי שוקולד לילד,

בתוך כל רע יש את הטוב שבתוכו, עלינו להתבונן בו, כל מקרה או דבר שקורה אותי תפקידו ללמד אותי שיעור לחיים לקדם אותי לטוב שבתוכי, להיות מי שאני,

אם נשכיל להתחבר לטוב שלנו ולא להיכנע למסכנות ולקורבנות ולתפיסות פנימיות שגויות, אזי כל הניסיונות שאנו עוברים יחזקו אותנו ויקרבו אותנו לתכלית הנכספת,


כל התפיסה שאנחנו נמצאים בה שבעזרתה בעצם אנו חובטים בעצמינו "אני לא טוב" היא מוטעית מייסודה, כאשר נזכור ונזכיר לעצמינו תמיד שזה לא נכון, לשכוח ולהיזכר שוב,

לכן כדי להתגבר על כל המסכים שמסתירים לי את הטוב שבתוכי, זה פשוט גם להעלם וגם לא להתעלם, למה לא להתעלם כיון שהם עמוק בתוכי ואני נושא אותן בקרבי, הם נהפכו להיות חלק ממני לכן אני צריך להכיר בהן קודם שאני שבוי בתוכן באשליה שהן יוצרות לי,

הם חלק מהאמונות שלי כלפי עצמי, לכן להתבונן באמונות השליליות שלי ולראות עד כמה אני מאמין ברע הזה, עד כמה אני מאמין שהוא אמתי,

מה המקום שאתה מאמין שאתה נמצא בו?

מה אתה מרגיש בתוכך כלפי עצמך? ומה לגבי אחרים?


בלי שיפוט עצמי ובלי לנסות לתרץ או להצדיק את המחשבות הללו, רק להציף אותן מהתת מודע למודע,

וכאן צריך לשים לב על הניתוק הרגשי, הניתוק ממה שאני מרגיש באמת מונע ממני לראות מה קורה באמת בתוכי, כאשר אני רוצה להתחיל עבודה פנימית יש בי את הפחד לפגוש את המקומות האלה בתוכי, פחד לגעת בכאב, פחד מהלא נודע מה אני הולך לגלות על עצמי, יש פה מאבק שאני מעדיף לברוח ולא לראות את כל התפיסות המעוותות שלי, את המקומות החשוכים שלי מיילדות, לפעמים מצליח לי ולפעמים לא, מה שכן מתי שזה מצליח לי לפגוש את הכאב, שאני לא מפחד אז קורים דברים נפלאים.


הבעש"ט אומר על זה "מה שנראה כחומה בצורה התפוגג כמסך עשן שרק תרגל את הבחירה שלי"


כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לנשום עמוק ולאפשר לעצמינו לצלול פנימה לראות מה באמת אנחנו מרגישים בלי תירוצים,

האדם לא מתעלם אלא מתחיל לחפש בעצמו, הוא לא מסתפק רק במה שאחרים העידו בפניו שהוא טוב ומיוחד, אלא משתדל להתבונן בעצמו, מה אני מרגיש?

האם באמת אני מרגיש טוב כמו שאחרים אומרים עלי?

או שעמוק בתוכי אני מאמין שאני לא טוב?


מה שכן לא לשכוח שכל האמונות השליליות הללו שייצרנו כלפי עצמינו אין בהם טיפה מן האמת,

זה רק מה שאני מרגיש כרגע, לכן כן צריך להסתכל לזה בעיניים בדיוק כמו שהרופא כדי לרפא את המוגלה הוא צריך לנקות אותה לחטא את המקום, אי אפשר לחבוש פצע מזוהם, אסור לנו ליפול במלכודת הזו, של אני לא טוב, כי בכל אחד יש את הנקודה שאיתה הוא מתחיל.


תזכרו וכל אחד יאמר לעצמו "אני חייב לראות את המסכים, להתבונן באמונות השליליות שלי, כלפי עצמי, ולא לנסות לדלג הלאה, אלא בשלווה עם המון רצון טוב להסכים לצלול ולראות עד כמה אני מאמין בכל הרע הזה בכל הלא טוב ועד כמה אני סבור שהוא אמתי".


אתם מוזמנים להגיב ולשאול על כל שאלה או הבהרה שיש לכם.